ביום חורפי אחד ישבה מלכה על יד החלון, ובעודה רוקמת היא נדקרה במחט ומאצבעה נשרה טיפת דם וצנחה על השלג הלבן. מראה זה ריגש את המלכה חשוכת הילדים והיא מבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון. משאלתה התגשמה, אך היא מתה בעת הלידה. שנה לאחר מכן נישא המלך לאישה יפה וגאוותנית, שלא יכלה לסבול שמישהו יעלה עליה ביופיו. לאותה אישה הייתה מראת-פלאים, בפניה הייתה ניצבת ושואלת: מראה, מראה, שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?
והמראה ענתה: גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.
כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה וכאשר הגיעה לגיל שבע עשרה היא נעשתה יפה כיום בהיר. כאשר שאלה המלכה את המראה
מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל בעיר
ענתה המראה שאינה משקרת: כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך
כשמעה זאת המלכה הצהיבה והוריקה ובקנאתה הרבה צוותה על הצייד להרוג את שלגיה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה: אחיה ביער הפרא ולעולם לא אשוב לכאן. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, אף כי היה בטוח בכך שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה.
שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: "אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תתני לאף אחד להיכנס".
כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה:
כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה מעבר להרים, אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים, עולה בהרבה על יופייך
המלכה הבינה כי רומתה ובזעמה התחפשה לרוכלת זקנה, וטיפסה דרך שבעת ההרים אל ביתם של שבעת הגמדים, דפקה על הדלת והציעה את מרכולתה. שלגיה התפתתה לתת לה להיכנס, והמלכה המחופשת הציעה לה מחוך. היא הידקה סביבה את המחוך כה מהר וכה חזק עד שנשימתה של שלגיה נעתקה והיא נפלה כמתה. כאשר חזרו הגמדים, נבהלו לראות את שלגיה, אך במהרה גילו את המחוך, חתכו אותו וחילצו את שלגיה מתוכו. שלגיה ניצלה.
המלכה גילתה את דבר הצלתה של שלגיה מדברי המראה, ובאמצעות ידיעותיה בכישוף הכינה מסרק מורעל. פעם נוספת התחפשה לזקנה, הגיעה לביתם של הגמדים ונקשה בדלת. שלגיה סירבה להכניסה פנימה, בשל אזהרתם השנייה של הגמדים, אך הזקנה שיכנעה אותה להציץ בסחורה ופיתתה אותה לפתוח את הדלת. המלכה סרקה את שערה במסרק המורעל ושלגיה נפלה מחוסרת הכרה. משוכנעת כי חיסלה את מתחרתה, הסתלקה המלכה מן המקום, אך הגמדים שבו במהרה, גילו את המסרק, שיחררו אותו משערה והשיבו את שלגיה לחיים.
שוב הבינה המלכה שסוכלה מזימתה וזאת מדברי המראה. בזעמה היא קראה: "שלגיה חייבת למות, גם אם יעלה לי הדבר בחיי". הפעם היא הכינה תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד. היא התחפשה לאיכרה והגיעה בשלישית לבית הגמדים. שלגיה סרבה לפתוח לה את הדלת אך האיכרה לא התעצלה והציעה לה תפוח בחינם ומכיוון ששלגיה התאוותה אל התפוח אך פחדה שאולי הוא מורעל, הציעה שהאיכרה תאכל ראשונה את החציו של התפוח. אך התפוח הוכן בערמה כך שרק הפלח האדום שלו מורעל, והאיכרה נגסה מן החלק הירוק, שאינו מורעל, ובלעה אותו ללא פגע. שלגיה נפתתה שוב להאמין, נגסה מן החצי המורעל ונפלה מתה ארצה.
המלכה שבה לארמון ושאלה את המראה על יופייה. הפעם זכתה לתשובה כלבבה: גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.
הגמדים שבו הביתה וגילו את שלגיה מתה. הם ביכו את מותה, אך כשהבחינו כי לחייה עדיין יפות ואדומות סירבו לקבור אותה. הם הכינו ארון מתים שקוף מזכוכית שיאפשר לראותה מכל הצדדים, השכיבו אותה בתוכו וכתבו באותיות זהב את שמה על הארון, ושהיא הייתה בת מלך.
שלגיה שכבה בארון שנים ארוכות, כישנה, עד שיום אחד נקלע בן מלך ליער והגיע לבית הגמדים כדי ללון בו. הוא הבחין בארון על גבעת הדשא ונשבה בקסמה של שלגיה. תחילה סירבו הגמדים לתת לו לקחתה, אף לא בעבור כל הזהב שבעולם, אך הנסיך הבטיח להם לאהבה, לכבדה ולרוממה כאוצרו הגדול ביותר, והגמדים נעתרו לבקשתו.
הנסיך הורה למשרתיו לשאת את הארון, אך אחד מהם מעד על שיח ומן הזעזוע נפלטה חתיכת התפוח המורעל מגרונה של שלגיה. היא פקחה את עיניה והרימה את מכסה הארון ונעורה לחיים.
שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה: כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך
המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד עד אשר נפלה ומתה.
כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה וכאשר הגיעה לגיל שבע עשרה היא נעשתה יפה כיום בהיר. כאשר שאלה המלכה את המראה
מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל בעיר
ענתה המראה שאינה משקרת: כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך
כשמעה זאת המלכה הצהיבה והוריקה ובקנאתה הרבה צוותה על הצייד להרוג את שלגיה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה: אחיה ביער הפרא ולעולם לא אשוב לכאן. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, אף כי היה בטוח בכך שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה.
שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: "אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תתני לאף אחד להיכנס".
כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה:
כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה מעבר להרים, אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים, עולה בהרבה על יופייך
המלכה הבינה כי רומתה ובזעמה התחפשה לרוכלת זקנה, וטיפסה דרך שבעת ההרים אל ביתם של שבעת הגמדים, דפקה על הדלת והציעה את מרכולתה. שלגיה התפתתה לתת לה להיכנס, והמלכה המחופשת הציעה לה מחוך. היא הידקה סביבה את המחוך כה מהר וכה חזק עד שנשימתה של שלגיה נעתקה והיא נפלה כמתה. כאשר חזרו הגמדים, נבהלו לראות את שלגיה, אך במהרה גילו את המחוך, חתכו אותו וחילצו את שלגיה מתוכו. שלגיה ניצלה.
המלכה גילתה את דבר הצלתה של שלגיה מדברי המראה, ובאמצעות ידיעותיה בכישוף הכינה מסרק מורעל. פעם נוספת התחפשה לזקנה, הגיעה לביתם של הגמדים ונקשה בדלת. שלגיה סירבה להכניסה פנימה, בשל אזהרתם השנייה של הגמדים, אך הזקנה שיכנעה אותה להציץ בסחורה ופיתתה אותה לפתוח את הדלת. המלכה סרקה את שערה במסרק המורעל ושלגיה נפלה מחוסרת הכרה. משוכנעת כי חיסלה את מתחרתה, הסתלקה המלכה מן המקום, אך הגמדים שבו במהרה, גילו את המסרק, שיחררו אותו משערה והשיבו את שלגיה לחיים.
שוב הבינה המלכה שסוכלה מזימתה וזאת מדברי המראה. בזעמה היא קראה: "שלגיה חייבת למות, גם אם יעלה לי הדבר בחיי". הפעם היא הכינה תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד. היא התחפשה לאיכרה והגיעה בשלישית לבית הגמדים. שלגיה סרבה לפתוח לה את הדלת אך האיכרה לא התעצלה והציעה לה תפוח בחינם ומכיוון ששלגיה התאוותה אל התפוח אך פחדה שאולי הוא מורעל, הציעה שהאיכרה תאכל ראשונה את החציו של התפוח. אך התפוח הוכן בערמה כך שרק הפלח האדום שלו מורעל, והאיכרה נגסה מן החלק הירוק, שאינו מורעל, ובלעה אותו ללא פגע. שלגיה נפתתה שוב להאמין, נגסה מן החצי המורעל ונפלה מתה ארצה.
המלכה שבה לארמון ושאלה את המראה על יופייה. הפעם זכתה לתשובה כלבבה: גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.
הגמדים שבו הביתה וגילו את שלגיה מתה. הם ביכו את מותה, אך כשהבחינו כי לחייה עדיין יפות ואדומות סירבו לקבור אותה. הם הכינו ארון מתים שקוף מזכוכית שיאפשר לראותה מכל הצדדים, השכיבו אותה בתוכו וכתבו באותיות זהב את שמה על הארון, ושהיא הייתה בת מלך.
שלגיה שכבה בארון שנים ארוכות, כישנה, עד שיום אחד נקלע בן מלך ליער והגיע לבית הגמדים כדי ללון בו. הוא הבחין בארון על גבעת הדשא ונשבה בקסמה של שלגיה. תחילה סירבו הגמדים לתת לו לקחתה, אף לא בעבור כל הזהב שבעולם, אך הנסיך הבטיח להם לאהבה, לכבדה ולרוממה כאוצרו הגדול ביותר, והגמדים נעתרו לבקשתו.
הנסיך הורה למשרתיו לשאת את הארון, אך אחד מהם מעד על שיח ומן הזעזוע נפלטה חתיכת התפוח המורעל מגרונה של שלגיה. היא פקחה את עיניה והרימה את מכסה הארון ונעורה לחיים.
שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה: כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך
המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד עד אשר נפלה ומתה.
- הנערה היא בגיל ההתבגרות - בין 15-17 - שלגיה בת 17
- אהבה ממבט ראשון - כאן האהבה ממבט ראשון היא לא של שלגיה בנסיך אלא הנסיך התאהב בה כאשר ראה אותה ישנה בארון הזכוכית.
- לא תמיד היא נסיכה - שלגיה היא נסיכה, הגמדים מציינים זאת על הארון שהיא הייתה בת של מלך
- צייתנית לעיתים - לא מוזכר כאן צייתנות אבל שלגיה ניצלת בזכות כוח השכנוע שלה.
- היא יפה מבחינה חיצונית - מוזכר בסיפור, יש לציין שהיא גם משתמשת ביופי הזה כדי להינצל, למשל במקרה של הצייד, ובמקרים אחרים זה פועל לטובתה גם ללא מעשה ישיר שלה, הגמדים מתאהבים בה וגם הנסיך.
- חיה עם אביה לרוב, אם יש אמא היא אמא חורגת רעה - חיה עם אביה, אימה מתה בלידתה, לאחר מכן אביה נישא לאישה שהפכה להיות האמא החורגת הרעה של שלגיה.
- יש חשיבות של אהבת אמת וגם לנשיקה - אין כאן נשיקה ולא מוזכרת אהבת אמת, שלגיה והנסיך התחתנו, אולי מכיוון שהציל אותה, לא מוזכר בסיפור.
- לפעמים מנסים להרוג אותה, אישה בוגרת רעה שמקנאה בה וזה המניע של העלילה. - האמא החורגת של שלגיה שונאת אותה בגלל יופיה ומנסה להרוג אותה, תחילה באמצעות הצייד ולאחר מכן באמצעות תפוח מורעל.
- שימוש במעשי כשפים – קסמים, מכשפות, פיות - שימוש בתפוח מורעל, העובדה ששלגיה שכבה בארון זכוכית במשך כמה שנים עד שהגיע הנסיך
- מערכת היחסים עם ההורים היא לרוב לא משמעותית. - לא מוזכרת כאן מערכת יחסים עם ההורים בכלל.
- הנערה מוכנה להקריב ולסבול עבור הבחור שהיא אוהבת - לא מופיע בסיפור
גם כאן יש מוטיב של שינה כמו בסיפור היפהפיה הנרדמת, הנערה מתעוררת בזכות הנסיך, פעם בנשיקה ופעם בזכות זעזוע הארון. בשניהם לא מוזכרת אהבה אך הנערות מתחתנות עם הנסיכים שהצילו את חייהן, אולי כך היה נהוג. הנסיך הוא זה שמשפיע על מצב העניינים, בזכותו כולם ניצלים והחיים חוזרים למסלולם.
מכיוון שהסיפור קרה כאשר שלגיה הייתה בת 17, עברו כמה שנים היא כנראה כבר הייתה בת 20+ זה לא מוזכר בסיפור, מדוע? כנראה כדי להשאיר בדמיון הקורא את המראה הצעיר של שלגיה כנערה יפה.
באגדה זו האישה הרעה נענשת על הניסיון שלה לפגוע בשלגיה.
עוד מאפיין שמופיע רק בסיפור זה הוא שהאישה הרעה מנסה כמה פעמים להרוג את שלגיה:
פעם ראשונה באמצעות הצייד ששלחה אותו להרוג אותה
פעם שנייה באמצעות התחפשות לרוכלת ומכירת מחוך לשלגיה, היא מהדקת אותו כך שהיא לא תוכל לנשום
פעם שלישית באמצעות מסרק מורעל שהיא נועצת בשערה של שלגיה והיא נופלת מחוסרת הכרה
פעם רביעית ואחרונה באמצעות תפוח מורעל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה