קצת (הרבה) באיחור חח, אבל סוף סוף קראתי את הסדרה של כניעה.
אני אוהבת את הספרים של דיאן אל, גיליתי אותה בלוקו ונטורה ומאז קניתי כל ספר שהיא הוציאה, אני אוהבת את סגנון הכתיבה.
כאן סגנון הכתיבה שונה ולמרות שהתקציר היה נראה לי בלאגן קצת ויותר מדי דמויות, בפועל בספרים זה עובד כי זה מחולק לחלקים, כל חלק זה זוג אחר אז קל לעקוב ויותר קל להתרכז ככה. אז כן זה מהיר ומלא אקשן, אבל זה סגנון הכתיבה שלה.
דבר אחד שביאס אותי, היו קטעים שלמים שהם בדיוק כמו בספר לוקו ונטורה. הסיפור של פביאן וטיילור למשל, יש עוד דיאלוג שמופיע אצל סופיה ואנחל. וגם הדמויות חלקן מזכירות את הדמויות מסדרת התנגדות - סול מזכירה את אנדריאה, סופיה מזכירה את מריאן. גם האזכור של מלך האריות והציטוטים זה כמו בסניור ונטורה.
אז כשקראתי וראיתי שזה אותו דבר זה קצת ביאס, כאילו, תביאו משהו חדש, תשנו את זה אם כבר כתבת את זה בספר אחר, אני פשוט דילגתי על קטעים כאלה.
אבלללל עדיין נהניתי מהספרים והזוגות וזה הדירוג שלי לזוגות, מי אהבתי, מי פחות. (תחביב שלי לדרג זוגות בסדרות ספרים)
כניעה מתוקה:
- דראקו ולונה - למרות שהוא היה אידיוט בהתחלה, ברגע שהוא הבין שהיא תמימה ופגעו בה הוא נשבע להגן עליה
- פיירו וג'יין - ממש התלבטתי בינו לבין דראקו, אבל דראקו הבין ישר ופיירו לקח לו שנתיים הדפקט הזה
- דמיאן ואליסיה - היא לא דופקת לו חשבון והוא נטרף מזה
- רוסו וליז - סיפור שהפתיע אותי והאמת לא ציפיתי, אבל אהבתי שבסוף הוא התגבר על עצמו והתאפס לפני שהיא עשתה משהו בלתי הפיך
- פביאן וטיילור - הכי פחות אהבתי, האמת, בעיקר כי זה הזכיר מאוד את הסצנות בספר של לוקו, אז לא היה שום חידוש.
כמעט כניעה חלק א+ב:
- רפאל ואן - כמה שהוא התייחס אליה מגעיל, ברגע האמת הוא גילה את האופי האמיתי שלו
- נייתן ואדל - הוא היה כזה עדין איתה והכיל אותה
- אנחל וסופיה - לא פראיירית ולא דופקת לו חשבון
- לאו וסול - לא היה כזה מרגש
- ניקו והיילי - זה התחיל מבטיח ולא אהבתי את הסוף, לא הרגשתי שהיה אושר ועושר עד עצם היום הזה בסוף הסיפור שלהם
- נואה וקייארה - אחרי כל מה שהוא העביר אותה, שנים שהוא פחדן ולא מציע לה להתחתן איתו היא עדיין סלחה לו, הזוג שהכי פחות אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה