יום רביעי, 24 בספטמבר 2025

ביקורת על אגומניאק/ וי קילנד

 ספר יפה וחמוד

אחרי הטראומה מהדואט ההזוי של יורש מורד ולב מורד החלטתי לתת עוד הזדמנות לספרים שלהן
לקחתי את הספר הזה כי התקציר נשמע מעניין.
את תחילת הספר לא אהבתי, הרגשתי שוב שהדיאלוגים נמוכים ולא אהבתי את השיח ביניהם אבל בכל זאת נתתי הזדמנות והמשכתי לקרוא והאמת אחרי הפרקים הראשונים שנכנסתי לעלילה הספר ממש זרם. גם הדיאלוגים משתפרים והעלילה משתפרת.
דרו עובד כעורך דין לגירושין, הוא מתחיל את הספר בתור מניאק אבל במקביל מספרים מה קרה לו ולמה הוא כזה והוא משתנה ובאמת אוהב אותה ולא משחק משחקים
אמרי היא פסיכולוגית יועצת זוגיות, היא מקסימה ועצמאית וקל לאהוב את הדמות שלה.



העלילה:
דרו חוזר מחופשה בערב השנה החדשה ומגלה את אמרי במשרד שלו, מסתבר שהיא שכרה את המקום מנוכל שעבד עליה.
הוא הולך איתה למשטרה להגיש תלונה לאחר מכן היא נשארת אצלו במשרד כי היא מחכה למובילים של הרהיטים, בזמן הזה היא עונה לו לטלפונים עוזרת לו לסדר ומפה לשם דרו מוצא את עצמו מציע לה להישאר אצלו במשרד ולהחליף זמנית את המזכירה שלו שנמצאת בחופשת מחלה.
לאט לאט הם מתקרבים ולמרות שהם לא מגדירים הם הופכים לזוג
לדרו יש את הסיפור האישי שלו עם הגרושה הנוראית שלו ואמרי היא זאת שמראה לו אופטימיות בחיים ושצריך לעבוד קשה בשביל הדברים החשובים באמת.
נהניתי לקרוא את הספר, סיימתי בתחושת אופטימיות והרגשה שהם זוג ממש חמוד.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה