לא ראיתי בהתחלה אזהרת טריגר אז שתדעו שיש שם אובדן של ילד.
עוד לא סיימתי את ערימת הספרים מהספריה שלקחתי, של וי קילנד ופנלופי וורד, אבל אחרי כמה ספרים כבר הבנתי את הסגנון, מתחיל בצורה מסויימת הופך לטלנובלה באמצע ומסתיים בסוף טוב וכולם מאושרים.
(בסוף אולי אעשה דירוג של כל הספרים שלהן, כרגע במקום הראשון הספר אגומניאק ובתחתית זה הדואט של לב מורד יורש מורד)
גם ברוב הספרים הגבר מצטייר בהתחלה כמו גבר אלפא מנכ״ל קשוח, בפועל הוא רגיש ומתחשב. אבל זה לא הפריע לי כל כך. התרגלתי כנראה לסגנון שלהן חח.
הספר היה בסדר, לא וואו, לא אהבתי את הפלאשבקים לעבר שלו, אני מעדיפה שהוא פשוט יספר לה הכל בפעם אחת ולא שנצטרך לאסוף פירורים לאורך הספר, אבל זו דעה אישית שלי.
אבל היה מעניין לראות את התפתחות העלילה והזוגיות ביניהם.
למרות שלא אהבתי את הסגנון אני מודה שיש פה משהו מרענן שהם לוקחים את זה לאט יותר, הם מתמודדים עם דברים תוך כדי הזוגיות ולומדים לתקשר ביניהם. בניגוד לספרים אחרים ששם הוא שתלטן רכושני והם עוברים ישר להיות זוג. גם התקשורת ביניהם הייתה טובה והם פתרו יפה את הבעיות ביניהם.
העלילה:
איירלנד סנט ג'יימס היא כתבת חדשות, היא מפוטרת מהעבודה שלה בגלל סרטון שצולם בחופשה שלה עם חברות, היא כותבת מייל למנכ"ל החברה כשהיא שיכורה והוא עונה לה.
היא מוצאת חן בעיניו בגלל התעוזה שלה והם מתחילים להתכתב, הוא בודק את נושא הפיטורים שלה ומחזיר אותה לעבודה. הם מתקרבים ולאט לאט מתגלה מה קרה לו בעבר שגרם לו להתרחק מנשים, ממערכות יחסים ולהחליט שהוא לא רוצה ילדים.
לבסוף הם משלימים והוא מבין שהוא צריך לסלוח לעצמו על מה שקרה ולהתקדם בחיים וזה לא יפחית ממה שקרה לו.
הם חיים באושר ועושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה