הבנתי שכל ספר מתייחס לאגדה מוכרת, כאן זה מתייחס לאגדה של היפה והחיה, היו קטעים שרמזו לזה אבל מעבר לזה לא היה משהו שאמרתי לעצמי, וואי העבירו את זה לימינו בצורה טובה, הייתי רוצה שיהיה קצת יותר.
הכתיבה יחסית זרמה, היו כמה דברים שהייתי רוצה שיפתחו אותם יותר, כמו הקטעים עם האקס שלה, לא ברור הקטע ביניהם ולמה הוא מתעקש שהוא רוצה אותה, גם איך שזה נגמר הרגיש לי קיצוני כי לא הייתה ממש התפתחות במה שהולך שם ביניהם. לאורך הספר לא היו הרבה מפגשים ביניהם וגם הכעס שלו על משפחת ווס לא כזה מוסבר ברור.
כנ"ל הקטע על אבא שלה, לא הרגשתי שיש סגירה מעגל, היא רצתה לגלות מה קרה וזה התמסמס תוך כדי הספר. מספרים בספר מה קרה, אשר ווס יודע את האמת ולא מגלה לה.
היחסים בין אשר לאנאבל היו מעניינים, יש פער גילים ביניהם, היא בת 22 והוא בן 36, אבל זה יחסית עבר חלק, לא הרגישו את הפער יותר מדי.
בסופו של דבר אין שם סוד מטורף של וואו, האחוזה מוזרה כי גותית, לא כי יש משהו מעבר (איכשהו חשבתי שאולי זה ספר ערפדים או איש זאב אבל לא) יש מה שקורה במרתף פעם בחודש אבל זה לא היה כזה סוד וואו.
העלילה:
אנאבל מגלה שהאחוזה של המשפחה שלה משועבדת למשפחת ווס, הבעלים של אחוזת חצות, היא יוצאת לשם לפגוש את האח הבכור, אשר ווס, ולברר את זה.
מפה לשם היא חותמת על הסכם שהיא תעבוד עבורו במשך שנה ותגור באחוזת חצות.
בזמן שהיא גרה שם היא מכירה יותר את אשר ווס, הוא נפתח אליה והוא מספר לה על העבר שלו.
לקראת הסוף יש מתח וזה הוסיף לעלילה סוף סוף.
בסופו של דבר היו כמה דברים שהיה צריך להוסיף קצת יותר בעלילה כדי שיהיו יותר ברורים ולא למסמס אותנו, להגיד שזה לפי היפה והחיה ואז סתם לשים כמה דברים מוכרים משם זה לא מספיק, גם הרמזים כאילו יש שם משהו מעבר באחוזה ובסוף לא קצת ביאס.
הדמות של אנאבל:
אנאבל בת 22, היא גדלה כל החיים שלה בעיירה אבל עזבה לקולג', ובכל זאת אחרי מותו של אביה היא חוזרת ולוקחת אחריות על כל המצב. אחיה הקטן מנסה להחזיק את האחוזה שלהם ואת העסקים והיא זאת שפונה לאשר ווס ומבקשת עזרה ממנו.
היא צעירה אבל בכל זאת לא מפחדת, נחושה, מוכנה לקחת סיכונים ומצד שני בגלל הגיל שלה לא מפחדת להתנסות בדברים חדשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה