הספר מספר על סמנתה קינגסטון, סם, היא מקובלת בתיכון, יש לה חבר מקובל, חברות מקובלות, כולם מקנאים בה עד התאונה ביום שישי בלילה בו היא מתה, ואז קמה יום למחרת שוב לאותו יום.
סם מתעוררת כל בוקר לאותו יום נורא, בכל פעם היא מנסה לשנות משהו, לבדוק משהו, לחפש משהו, משהו שישנה את זה והיא תוכל לחיות או למות בשלווה, בלי להמשיך לעבור את אותו יום בכל פעם.
היא מגלה דברים חדשים על אנשים שהכירה, מגלה דברים חדשים על עצמה ומנסה להיות אדם טוב יותר.
הדמות של סם
סם בתחילת הספר כמקובלת אגואיסטית שחושבת רק על עצמה וכל עולמה עוסק בכמה ורדים היא תקבל היום, היא צוחקת על אחרים, מתגרה, מתעללת, אכזרית.
אבל לאורך הספר, כאשר היא מגלה שלא משנה מה תעשה היא עדיין מתעוררת לאותו יום נורא, היא מנסה לשפר את עצמה, היא מנסה לשפר את חיי אחרים.
היא אומרת להורים שלה שהיא אוהבת אותם, שהיא אוהבת את אחותה, היא נפרדת מחבר שלה, היא מגלה שהיא אוהבת מישהו אחר, היא מגלה סוד על החברה שלה.
היא הופכת לאדם טוב יותר.
סם מתעוררת כל בוקר לאותו יום נורא, בכל פעם היא מנסה לשנות משהו, לבדוק משהו, לחפש משהו, משהו שישנה את זה והיא תוכל לחיות או למות בשלווה, בלי להמשיך לעבור את אותו יום בכל פעם.
היא מגלה דברים חדשים על אנשים שהכירה, מגלה דברים חדשים על עצמה ומנסה להיות אדם טוב יותר.
הדמות של סם
סם בתחילת הספר כמקובלת אגואיסטית שחושבת רק על עצמה וכל עולמה עוסק בכמה ורדים היא תקבל היום, היא צוחקת על אחרים, מתגרה, מתעללת, אכזרית.
אבל לאורך הספר, כאשר היא מגלה שלא משנה מה תעשה היא עדיין מתעוררת לאותו יום נורא, היא מנסה לשפר את עצמה, היא מנסה לשפר את חיי אחרים.
היא אומרת להורים שלה שהיא אוהבת אותם, שהיא אוהבת את אחותה, היא נפרדת מחבר שלה, היא מגלה שהיא אוהבת מישהו אחר, היא מגלה סוד על החברה שלה.
היא הופכת לאדם טוב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה