ברוב ספרי המתח והבלשות, אם לא בכולם, הדמות הראשית היא של גבר. אמנדה קייל ויליאמס כתבה ספר מתח/בלשות שבו הדמות הראשית היא של אישה.
לפי כל התיאורים ותכונות האופי שלה המתוארים בספר היא מתנהגת כמו הדמויות הגבריות בספרים אלו. נראה שהעובדה שהדמות הראשית היא דווקא של אישה קשורה לכך שכותבת הספר היא אישה. רוב ספרי המתח שבהם דמות ראשית גברית נכתבים על ידי גברים.
ישנם 3 ספרים בסדרה אך תרגמו רק את הראשון
על הספר: אותי אתם מחפשים/ אמנדה קייל ויליאמס
דמות ראשית: קי סטריט.
את שמה הפרטי קיבלה מסבה האסייתי ואת שם המשפחה מההורים המאמצים.
מקצוע: בלשית פרטית, מוסרת צווים וסוכנת להשבת ערבויות.
היא אלכוהוליסטית בגמילה, אוכלת המון ג'אנק פוד.
עבודה קודמת: מנתחת התנהגות באף-בי-איי
היא גודלה על ידי סבה וסבתה עד שנרצחו והיא עברה לבית יתומים. מוצאה הוא סיני-אמריקאי.
הוריה הביולוגים היו נרקומנים.
יש לה אח שאומץ גם הוא, המוצא שלו הוא אפרו-אמריקאי. היא מספרת על ההבדלים ביניהם, דווקא ממנה בגלל המוצא שלה ציפו להיות ילדה טובה ומצטיינת, היא בחרה לעשות שטויות ולמרוד. אחיה בחר להיות ילד טוב וכיום הוא גר עם בן זוג.
גרושה
כל התיאור הזה מופיע בעמוד הראשון לספר, נראה כי כאשר הסופרת כתבה את הספר היא התבססה ממש על כל הכללים הנהוגים בכתיבת ספרי מתח, רואים כאן את הגיבור שפוטר מעבודתו מלאת התהילה, הופך למכור, לא אכפתי, עייף, מלוכלך. אבל כאן הדמות היא של אישה. לאורך כל הספר לא מוזכר שיש לה בעיה עם כך או שהיא מתמודדת עם יחס שונה מדי, היא אומנם מאוד רזה וקטנה ולכן קצת מתקשה בקרב פנים אל פנים אך נראה שהיא מאוד נחושה ועקשנית, נראה שדווקא בגלל שהיא דמות נשית בעולם גברי (עולם המשטרה).
בעמוד 20 נראה שהסופרת מודעת לעניין היוצא דופן של דמות ראשית נשית בספר מתח, לכן היא מציינת שקי סטריט נפגשת עם פסיכולוגית והיא אבחנה שיש לה מקרה קשה של קנאת פין.
היא מאוד משכילה לפי התיאורים: תואר בקרימינולוגיה, דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית, 8 שנות ניסיון באף-בי-איי.
היא מכורה לאלכוהול, היא מודעת לעובדה שזה הרס לה את הקריירה. שוב אנו רואים קווי דמיון לספרי מתח/בלשות אחרים בהם הדמות הראשית הגברית היא אלכוהוליסטית בגמילה, הגבר מתמודד עם הרס הקריירה שלו, מוצא את הדרך לזרועות החוק בדרכים אכיפות ומעורב בחקירה משטרתית ראשית למרות שהוא לא שוטר.
דמות משנית גברית היא של המפקח ארון ראוזר, ידיד של קי, גילו קרוב לחמישים, בסוף הספר הם הופכים לזוג.
גם בנושא מערכת יחסים רומנטית בין הדמויות רואים איך היוצרות התהפכו, אם עד עכשיו בספרים הדמות הגברית שוכבת עם בחורות ומנהלת רומן עם קולגה שלה, כך גם בספר הזה. קי בהתחלה שוכבת מדי פעם עם בעלה לשעבר, לקראת סוף הספר היא מנהלת רומן עם המפקח, הידיד שלה.
לאורך כל הספר, מההתחלה, מתייחסים לרוצח כאל גבר, גם הרמזים במהלך הספרים ניתנים לפירוש כאילו הרוצח הוא גבר, רק בסוף עם הצטברות הראיות והגילוי אנו מבינים כי הקורא/ת נפלו בפח. אולי הסופרת רצתה להעביר בכך מסר, אולי זה פשוט נראה לה כמו תפנית מוצלחת, כך או כך ניתן לקחת את זה כלקח לעצמנו, הקוראים, כי אין להניח אף פעם הנחות, לא לחשוב שבגלל שמישהו עושה משהו ספציפי הוא גבר או אישה.
בדיוק כפי שנראה בספר, הרי אם נתאר לאחרים את התיאור של קי סטריט ללא הציון של מינה, הרוב יגידו שמדובר על זכר. סוף הספר הוא מפתיע ולא צפוי, אך הדבר מתבקש בשביל ספר כל כך לא צפוי. לא רק שהדמות הראשית היא אישה אלא גם מסתבר שהרוצח בספר הוא אישה בעצם.
לפי כל התיאורים ותכונות האופי שלה המתוארים בספר היא מתנהגת כמו הדמויות הגבריות בספרים אלו. נראה שהעובדה שהדמות הראשית היא דווקא של אישה קשורה לכך שכותבת הספר היא אישה. רוב ספרי המתח שבהם דמות ראשית גברית נכתבים על ידי גברים.
ישנם 3 ספרים בסדרה אך תרגמו רק את הראשון
על הספר: אותי אתם מחפשים/ אמנדה קייל ויליאמס
דמות ראשית: קי סטריט.
את שמה הפרטי קיבלה מסבה האסייתי ואת שם המשפחה מההורים המאמצים.
מקצוע: בלשית פרטית, מוסרת צווים וסוכנת להשבת ערבויות.
היא אלכוהוליסטית בגמילה, אוכלת המון ג'אנק פוד.
עבודה קודמת: מנתחת התנהגות באף-בי-איי
היא גודלה על ידי סבה וסבתה עד שנרצחו והיא עברה לבית יתומים. מוצאה הוא סיני-אמריקאי.
הוריה הביולוגים היו נרקומנים.
יש לה אח שאומץ גם הוא, המוצא שלו הוא אפרו-אמריקאי. היא מספרת על ההבדלים ביניהם, דווקא ממנה בגלל המוצא שלה ציפו להיות ילדה טובה ומצטיינת, היא בחרה לעשות שטויות ולמרוד. אחיה בחר להיות ילד טוב וכיום הוא גר עם בן זוג.
גרושה
כל התיאור הזה מופיע בעמוד הראשון לספר, נראה כי כאשר הסופרת כתבה את הספר היא התבססה ממש על כל הכללים הנהוגים בכתיבת ספרי מתח, רואים כאן את הגיבור שפוטר מעבודתו מלאת התהילה, הופך למכור, לא אכפתי, עייף, מלוכלך. אבל כאן הדמות היא של אישה. לאורך כל הספר לא מוזכר שיש לה בעיה עם כך או שהיא מתמודדת עם יחס שונה מדי, היא אומנם מאוד רזה וקטנה ולכן קצת מתקשה בקרב פנים אל פנים אך נראה שהיא מאוד נחושה ועקשנית, נראה שדווקא בגלל שהיא דמות נשית בעולם גברי (עולם המשטרה).
בעמוד 20 נראה שהסופרת מודעת לעניין היוצא דופן של דמות ראשית נשית בספר מתח, לכן היא מציינת שקי סטריט נפגשת עם פסיכולוגית והיא אבחנה שיש לה מקרה קשה של קנאת פין.
היא מאוד משכילה לפי התיאורים: תואר בקרימינולוגיה, דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית, 8 שנות ניסיון באף-בי-איי.
היא מכורה לאלכוהול, היא מודעת לעובדה שזה הרס לה את הקריירה. שוב אנו רואים קווי דמיון לספרי מתח/בלשות אחרים בהם הדמות הראשית הגברית היא אלכוהוליסטית בגמילה, הגבר מתמודד עם הרס הקריירה שלו, מוצא את הדרך לזרועות החוק בדרכים אכיפות ומעורב בחקירה משטרתית ראשית למרות שהוא לא שוטר.
דמות משנית גברית היא של המפקח ארון ראוזר, ידיד של קי, גילו קרוב לחמישים, בסוף הספר הם הופכים לזוג.
גם בנושא מערכת יחסים רומנטית בין הדמויות רואים איך היוצרות התהפכו, אם עד עכשיו בספרים הדמות הגברית שוכבת עם בחורות ומנהלת רומן עם קולגה שלה, כך גם בספר הזה. קי בהתחלה שוכבת מדי פעם עם בעלה לשעבר, לקראת סוף הספר היא מנהלת רומן עם המפקח, הידיד שלה.
לאורך כל הספר, מההתחלה, מתייחסים לרוצח כאל גבר, גם הרמזים במהלך הספרים ניתנים לפירוש כאילו הרוצח הוא גבר, רק בסוף עם הצטברות הראיות והגילוי אנו מבינים כי הקורא/ת נפלו בפח. אולי הסופרת רצתה להעביר בכך מסר, אולי זה פשוט נראה לה כמו תפנית מוצלחת, כך או כך ניתן לקחת את זה כלקח לעצמנו, הקוראים, כי אין להניח אף פעם הנחות, לא לחשוב שבגלל שמישהו עושה משהו ספציפי הוא גבר או אישה.
בדיוק כפי שנראה בספר, הרי אם נתאר לאחרים את התיאור של קי סטריט ללא הציון של מינה, הרוב יגידו שמדובר על זכר. סוף הספר הוא מפתיע ולא צפוי, אך הדבר מתבקש בשביל ספר כל כך לא צפוי. לא רק שהדמות הראשית היא אישה אלא גם מסתבר שהרוצח בספר הוא אישה בעצם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה