דמות האישה בספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה"

הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה" נכתב על ידי אליסון פירסון. (נעשה גם סרט)

הספר מספר על אישה בשם קיית רדי (שם משפחתה הוא שאטוק אולם היא שמרה על שם משפחתה הקודם והיא משתמשת בו בעבודתה), היא עובדת בתור מנהלת תיקי השקעות, היא נשואה לריצ'רד, ארכיטקט, ויש לה שני ילדים, אמילי בת 6 ובנג'מין בן שנה.

מסופר על ההתמודדות של קיית עם היותה אמא ובנוסף לכך אישה עובדת במקום גברי מובהק שבו אין מקום לאישה כביכול.

נראה שלאורך הספר קיית מנסה להתמודד עם כמה דברים:

• היא מנסה להתמודד עם רגשות האשם שלה על כך שהיא לא מבלה מספיק עם הילדים שלה בגלל העבודה שלה.

היא מחזיקה מטפלת בשם פולה, אולם לפי התיאורים שלה נראה שהמטפלת לא עושה את עבודתה כראוי והדבר רק מוסיף לתחושות האשם של קיית.

• היא מנסה להתמודד במקום עבודה גברי שבו הגברים רק מחכים לכך שהיא תשתמש בילדיה כתירוץ ויוכלו לפטר אותה.

היא מספרת על גיא, העוזר שלה, שרק מחכה לטעות שהיא תעשה ויוכלו לפטר אותה, הוא כל הזמן מחפש מתי היא מאחרת וטוען שזה בגלל הילדים שלה.
הבוס שלה שנוהג לקרוא לה חמודה ולהשתמש בשפה גסה, היא לא יכולה להעיר לו או להתלונן על כך מכיוון שאז תמצא עצמה בלי עבודה.
היא אף אומרת בספר שאם צריך להמציא סיבה לאיחור שלה עדיף שזה לא יהיה קשור לילדים או משפחה מפני שגברים רואים זאת כתירוץ מאוס והם מסתכלים עליה בעין עקומה, רצוי שתמציא תירוץ "גברי".

בחלק השלישי של הספר בעמ' 188 קיית מנהלת שיחה עם מומו (מתלמדת בחברה) אשר שואלת אותה איך היא יכולה לגדל ילדים ולעבוד. קיית אומרת לה "הכל עניין של מידור, ילדים זה מדור אחד, העבודה למדור אחר וצריך למנוע מהם לדלוף אחד לתוך השני, זה קשה אבל לא בלתי אפשרי"
נראה שהאמירה הזאת מבטאת בעצם את האמונה של קיית בכך שיש אפשרות לשלב בין עבודה לאמהות והיא אף נחושה להצליח בכך ולהוכיח את הטענה שלה.

בעמוד 301 קיית מספרת על ישיבה שהיא מעבירה ועל כך שאחד העובדים יוצא מוקדם בגלל הילדה שלו וכולם משבחים אותו על כך, בלב היא רוטנת. היא אומרת "כשגבר מכריז שהוא צריך לצאת מהמשרד כדי להיות עם הילד שלו לצרכי בילוי, משבחים אותו על חוסר אנוכיות, כשאישה מודיעה שהיא צריכה להיות עם ילד חולה היא בלגניסטית, בלתי אחראית".

• היא מתמודדת עם האמהות האחרות, אמהות של ילדים אשר לומדים עם ילדיה בבי"ס, היא קוראת להם "אמאפיה" (אמא+מאפיה) מכיוון שהיא חשה שישנה מעין התארגנות נשית של כל האמהות שאינן עובדות נגדה מכיוון שהיא אמא שכן עובדת.

הסופרת אומנם מתארת מציאות קיימת אך ניתן להסתכל על כך גם במעין ביקורת, דווקא נשים הן אלו שלא נותנות לקיית להרגיש טוב עם עצמה בתור אישה מכיוון שהיא גם עובדת וגם אמא, אלא להיפך, הן גורמות לה לתחושות אשם על כך שהן עזבו עבודה ונשארו בבית לגדל ילדים ואילו קיית ממשיכה לשלב ביניהם.

קיית אומרת שדווקא נשים שמסתכלות עליה חיה חיים כפולים (משפחה ועבודה) רוצות לדחות את לידת הילדים וכשמגיע הרגע שהן רוצות ילדים הן צריכות לעבור טיפולי הפריה. נראה שזה ההסבר שלה מדוע היא הקימה משפחה אך ממשיכה לעבוד בעבודה שלה.

• היא מנסה להתמודד עם הוריו של ריצ'רד, ברברה ודונלד, אשר חושבים שאישה שיוצאת לעבוד היא עוף מוזר ושהיא לא יכולה לשלב בין משפחה לעבודה והיא חייבת לבחור, כמובן במשפחה. לאורך הספר אנו רואים כיצד אימו של ריצ'רד, ברברה, עוקצת בלי הרף את קיית על גידול הילדים ועל איך היא מטפלת בבעלה.

באחד מהשיחות שלהן, ברברה שואלת את קיית מי יטפל בריצ'רד, קיית עונה לה שהוא יכול לטפל בעצמו.
בשיחה אחרת, דונלד מציע שהיא תפחית בשעות העבודה שלה כדי לטפל בילדים.

• היא מתמודדת עם הצורך לשלב בין משפחה לעבודה

קיית מספרת כי יש לה תחושה שרוב הכתבות בעיתונים והמחקרים שנעשים הם כדי לגרום לה תחושות אשם, מכיוון שרובם עוסקים בכך שילדים הורסים לאישה את הזוגיות/העבודה, או בכך שהעבודה גורמת לילדים נזק נפשי וכן הלאה.
נראה שמחקרים אלו מנסים לחזק את התחושה אצל נשים שהיא לא יכולה לשלב בין השניים אלא חייבת לבחור.

• בנוסף היא מנסה להתמודד עם בעלה, היא מצפה ממנו שייקח אחריות על הבית ויעשה מטלות, אולם לתחושתה הוא לא משתף פעולה, מצד שני היא יודעת שהוא סבלני אליה מפני שהיא לא נמצאת הרבה בבית.

הייתי רוצה להעיר על כך שלא ברור לי למה קיית צריכה להעריך את בעלה שנותן לה לעבוד בעבודה "גברית" שלוקחת הרבה שעות וכוללת נסיעות למקומות שונים בעולם. הרי אם זה היה הפוך, גבר שטס הרבה ועובד הרבה שעות ואישה שיושבת בבית ומסדרת, לא היינו שומעים שהוא מעריך את זה שהיא נותנת לו לעבוד.

סוף הספר
קיית מחליטה לעזוב את העבודה שלה, גם זה קורה רק לאחר שבעלה עוזב אותה מכיוון שהיא לא מקדישה לו זמן, היא מחליטה לעבור לגור ליד אמא שלה עם משפחתה, לעזוב את העבודה ולגדל את ילדיה.
הסוף הזה הוא לא מה שמצפים למצוא בספר שכביכול שואף לפמיניזם, או שניתן לנתח אותו מהצד השני שהמחברת התכוונה להראות לקוראים עד כמה זה בלתי אפשרי לשלב בין קריירה לאמהות.
אולם הסוף עצמו הוא דיי פתוח ונראה שקיית חוזרת לעבודה שהיא יודעת לעשות הכי טוב ושוב מנסה לשלב בין עבודה למשפחה אולם זה ייעשה בדרך שלה.

נראה שעצם הכתיבה כאן על היפוך התפקידים הוא זה שהופך את הספר לחשוב עבור נשים רבות ורצוי שיהיה גם עבור גברים.

יש לציין שהכותבת היא אישה, כך שהדבר משפיע על צורת הכתיבה ועל העלילה, לאישה כותבת יש ידע "מבפנים" על תחושות אשם עצמיות ומהסביבה, על ההתלבטות שלא נגמרת - האם להמשיך לעבוד ולהיות אמא או לעזוב את העבודה ולהיות אמא במשרה מלאה (כפי שקיית מציינת שרוב חברותיה עברו להיות).

מה גם שעצם הבחירה של הסופרת לתת לדמות של קיית עבודה "גברית" כמנהלת קרן השקעות רק מחדדת יותר את ההבדלים הגבריים ומחזקת יותר את ההתמודדות עם האמהות והעבודה.
גם סיפור הרקע של קיית מוסיף, היא באה מבית שבו אביה היה שיכור ובזבז כספים על המצאות, הוא גם בגד הרבה באמא שלה, נראה שזה גרם לקיית, כפי שהיא מציינת כמה פעמים בספר, להיות תחרותית, לרצות להרוויח הרבה כסף וללמוד להתמודד עם קשיים.

הספר יצא לאור בשנת 2007 אולם גם כיום בשנת 2014 הוא חשוב, מפני שעדיין נשים עובדות צריכות להתמודד עם הסביבה ועם עצמן באשר לשאלה, האם הן יכולות לשלב בין אמהות לעבודה או שעליהן לבחור ביניהם, וגם כאן אין באמת בחירה מפני שהחברה דוחפת אותך לבחור באמהות תמיד. אישה שבוחרת לשלב בין השניים או בוחרת רק עבודה נידונה לנצח שיסתכלו עליה בעין עקומה, גם מצד גברים וגם מצד נשים.

לקריאה נוספת:
"אין לי מושג איך היא עושה את זה": שרה ג'סיקה פרקר פמינסטית

נעשה סרט על הספר

שבע ממלכות - ביטרבלו

ביטרבלו הוא הספר השלישי בטרילוגיה של שבע ממלכות.
ביטבלו הפכה למלכת מונסי בספר הראשון, מחוננת, בגיל 8. הספר השלישי נפתח בתקציר למה שקרה לפני שברחה עם אימה. כיום היא בת 18, ומנסה למלוך על ממלכת מונסי אשר מתאוששת מ-35 שנות מלוכה אכזריות מצד המלך לק (קטסה הורגת אותו בספר מחוננת). היא מתמודדת עם תעלומות, פוגשת אנשים חדשים במהלך שיטוטים ליליים, ומתאהבת בסאף (צעיר מחונן ממונסי אשר גדל בלינד).

הספר ביטרבלו הוא דיי שונה מהתבנית של הדמות הראשית של נערה בספרי הפנטזיה. יש הרבה דברים שלא מסתדרים בתבנית הרגילה כפי שאראה כאן.

הנערה בגיל ההתבגרות

ביטרבלו היא בת 18.

יש בה משהו מיוחד, שונה 

ביטרבלו לא מיוחדת, היא רגילה לגמרי, והיא אף מרגישה כזאת, לא מיוחדת, לא יפה, בינונית ורגילה.

היא לא נסיכה

ביטרבלו היא מלכה, בכך היא יוצאת דופן בתבנית של הנערות בספרי פנטזיה, מכיוון שרובן הן ללא תואר, רובן "פשוטות עם", רגילות. היא היחידה שיש לה את התואר הכי גבוה.

היא קשוחה קצת, יודעת להילחם 

ביטרבלו אינה קשוחה, היא אינה לוחמת, להיפך, היא ילדה מתבגרת רגילה בגיל 18, אשר מתמודדת עם השינויים שלה וכך גם עם שינויים של אחרים. המעבר שלה לגיל 18 מלווה במאבק עם היועצים המבוגרים שלה ועם שאר אנשי הארמון מכיוון שהם תופסים אותה כילדה קטנה שיש להגן עליה בעוד היא טוענת שהיא כבר גדולה ומסוגלת להתמודד עם דברים.
זה המאבק העיקרי שלה לאורך כל הספר, המאבק על הצורך לדעת ושיפסיקו להסתיר ממנה דברים.

לא דופקת חשבון לאחרים

ביטרבלו משתדלת להיות מאוד מנומסת, לא בטוחה מה נדרש ממנה כמלכה, לא בטוחה כיצד היא צריכה להתנהג. לרוב היא מתנהגת כפי שמצופה ממנה.

חיה עם אחד ההורים, לרוב אבא

שני ההורים שלה מתו. אשן, אימה, מתה בגלל לק שרצח אותה כאשר ברחה ממנו עם ביטרבלו. אביה, לק, נרצח על ידי קטסה.

ההורים הם דמות משנית שולית מאוד

הוריה אומנם מתים אך הם ממשיכים להשפיע עליה ועל חיי האנשים בממלכה, בעיקר אביה שהיה מלך סדיסט ואכזרי שגרם לאנשים לעשות דברים נוראיים.

תיאור גופני שונה, לא עדינות 

התיאור הגופני שלה גם שונה, היא אינה יפה בצורה יוצאת דופן, היא פשוטת מראה, היא גם קטנה יחסית, כנראה נמוכה.

לרוב מה שמעסיק אותה זה להילחם על חייה

גם כאן יש חריגה מהתבנית. כפי שהזכרתי קודם מה שמעסיק אותה לרוב זה לגלות את סודות הממלכה ואת כל מה שמסתירים ממנה. בין לבין היא נלחמת על חייה אך לא ממש באופן פיזי כי אם אחרים הם ששומרים עליה.

יש עדיין מערכת יחסים רומנטית אבל היא פחות העיקר

כמו בספר מחוננת, מערכת היחסים היא עלילת משנה בסיפור אבל נראה שהיא לא בתבנית הרגילה של בחור ובחורה שרוצים להתחתן. במהלך השיטוטים שלה בעיר, ביטרבלו פוגשת את סאף, הם נהפכים לידידים מפני שהוא לא יודע שהיא המלכה. לאט לאט הם מתאהבים, מוזכר פעם אחת שהתנשקו במסגרת חג כלשהו, ופעם אחת נרמז שהם שכבו. מעבר לזה אין תיאורים של ממש של מערכת היחסים שלהם, בנוסף הם אינם מצהירים על כוונה להתחתן, ושניהם אף מסרבים להישאר יחד אחד בשביל השני.

"סאף, אם לא היית מסתבך בגלל הכתר עדיין היית עוזב?"
"כן, היית מפסיקה להיות מלכה למעני?"
"מובן שלא"
(ביטרבלו, עמ' 522)

משולש אהבה של הבחורה עם שני בנים

אין משולש אהבה.

יש התייחסות ליחסי מין 

יש רמיזה למה שעתיד לקרות (עמ' 472) ולאחר מכן בפרק 40 בעמ' 475 נאמר שהיא לוקחת ארסנית, צמח שמונע הריון.
זו הפעם הראשונה והיחידה שיש התייחסות לקיום יחסי מין ביניהם.

עזיבת ההורים – התבגרות

ביטרבלו לא עזבה את הוריה, היא נעזבה על ידם מכיוון שמתו. ההתבגרות שלה היא מול היועצים שלה מתקופת שלטונו של אביה, מול הדמויות המוכרות מהספר מחוננת, קטסה, פו, לורד גידון, ראפין, הלדה ועוד.

הסיפור מתרחש בזמן רגוע לפני השטח ונראה שעם הכניסה של הבחורה לעלילה הכל משתנה, יש מלחמה, הרבה מתים, יש צורך בלחימה ועוד.

הדבר לא מוזכר כאן, השינוי היחיד שמתרחש הוא שינוי לטובה, אין מלחמה, ביטברלו משקמת את ממלכת מונסי, מקימה מחדש משרדים, משפצת את העיר ועוד.

הערה: הספר ביטרבלו הוא אומנם השלישי בטרילוגיה אך מבחינה כרונולוגית (כבר ציינתי את זה בעבר) כדאי לקרוא את הספר אש קודם, אחרי זה את מחוננת, ולבסוף את ביטרבלו.

בספר השלישי, כל הקצוות מתחברים, אנו פוגשים שוב את הדמויות העיקריות מהספר מחוננת ואף פוגשים את ליידי אש, כשהיא כבר מבוגרת מאוד בגילאי ה-50, כאשר לראשונה שבע הממלכות מגלות שיש מדינה נוספת מעבר להרים, ארץ הגאיות.

דמות האישה בספר מתח/בלשות - "אותי אתם מחפשים"

ברוב ספרי המתח והבלשות, אם לא בכולם, הדמות הראשית היא של גבר. אמנדה קייל ויליאמס כתבה ספר מתח/בלשות שבו הדמות הראשית היא של אישה.
לפי כל התיאורים ותכונות האופי שלה המתוארים בספר היא מתנהגת כמו הדמויות הגבריות בספרים אלו. נראה שהעובדה שהדמות הראשית היא דווקא של אישה קשורה לכך שכותבת הספר היא אישה. רוב ספרי המתח שבהם דמות ראשית גברית נכתבים על ידי גברים.
ישנם 3 ספרים בסדרה אך תרגמו רק את הראשון

על הספר: אותי אתם מחפשים/ אמנדה קייל ויליאמס
דמות ראשית: קי סטריט.
את שמה הפרטי קיבלה מסבה האסייתי ואת שם המשפחה מההורים המאמצים.
מקצוע: בלשית פרטית, מוסרת צווים וסוכנת להשבת ערבויות.
היא אלכוהוליסטית בגמילה, אוכלת המון ג'אנק פוד.
עבודה קודמת: מנתחת התנהגות באף-בי-איי
היא גודלה על ידי סבה וסבתה עד שנרצחו והיא עברה לבית יתומים. מוצאה הוא סיני-אמריקאי.
הוריה הביולוגים היו נרקומנים.
יש לה אח שאומץ גם הוא, המוצא שלו הוא אפרו-אמריקאי. היא מספרת על ההבדלים ביניהם, דווקא ממנה בגלל המוצא שלה ציפו להיות ילדה טובה ומצטיינת, היא בחרה לעשות שטויות ולמרוד. אחיה בחר להיות ילד טוב וכיום הוא גר עם בן זוג.
גרושה

כל התיאור הזה מופיע בעמוד הראשון לספר, נראה כי כאשר הסופרת כתבה את הספר היא התבססה ממש על כל הכללים הנהוגים בכתיבת ספרי מתח, רואים כאן את הגיבור שפוטר מעבודתו מלאת התהילה, הופך למכור, לא אכפתי, עייף, מלוכלך. אבל כאן הדמות היא של אישה. לאורך כל הספר לא מוזכר שיש לה בעיה עם כך או שהיא מתמודדת עם יחס שונה מדי, היא אומנם מאוד רזה וקטנה ולכן קצת מתקשה בקרב פנים אל פנים אך נראה שהיא מאוד נחושה ועקשנית, נראה שדווקא בגלל שהיא דמות נשית בעולם גברי (עולם המשטרה).

בעמוד 20 נראה שהסופרת מודעת לעניין היוצא דופן של דמות ראשית נשית בספר מתח, לכן היא מציינת שקי סטריט נפגשת עם פסיכולוגית והיא אבחנה שיש לה מקרה קשה של קנאת פין.
היא מאוד משכילה לפי התיאורים: תואר בקרימינולוגיה, דוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית, 8 שנות ניסיון באף-בי-איי.

היא מכורה לאלכוהול, היא מודעת לעובדה שזה הרס לה את הקריירה. שוב אנו רואים קווי דמיון לספרי מתח/בלשות אחרים בהם הדמות הראשית הגברית היא אלכוהוליסטית בגמילה, הגבר מתמודד עם הרס הקריירה שלו, מוצא את הדרך לזרועות החוק בדרכים אכיפות ומעורב בחקירה משטרתית ראשית למרות שהוא לא שוטר.

דמות משנית גברית היא של המפקח ארון ראוזר, ידיד של קי, גילו קרוב לחמישים, בסוף הספר הם הופכים לזוג.
גם בנושא מערכת יחסים רומנטית בין הדמויות רואים איך היוצרות התהפכו, אם עד עכשיו בספרים הדמות הגברית שוכבת עם בחורות ומנהלת רומן עם קולגה שלה, כך גם בספר הזה. קי בהתחלה שוכבת מדי פעם עם בעלה לשעבר, לקראת סוף הספר היא מנהלת רומן עם המפקח, הידיד שלה.

לאורך כל הספר, מההתחלה, מתייחסים לרוצח כאל גבר, גם הרמזים במהלך הספרים ניתנים לפירוש כאילו הרוצח הוא גבר, רק בסוף עם הצטברות הראיות והגילוי אנו מבינים כי הקורא/ת נפלו בפח. אולי הסופרת רצתה להעביר בכך מסר, אולי זה פשוט נראה לה כמו תפנית מוצלחת, כך או כך ניתן לקחת את זה כלקח לעצמנו, הקוראים, כי אין להניח אף פעם הנחות, לא לחשוב שבגלל שמישהו עושה משהו ספציפי הוא גבר או אישה.
בדיוק כפי שנראה בספר, הרי אם נתאר לאחרים את התיאור של קי סטריט ללא הציון של מינה, הרוב יגידו שמדובר על זכר. סוף הספר הוא מפתיע ולא צפוי, אך הדבר מתבקש בשביל ספר כל כך לא צפוי. לא רק שהדמות הראשית היא אישה אלא גם מסתבר שהרוצח בספר הוא אישה בעצם.