את הדואט פחות אהבתי, כי זה לא ממש רק סיפור אהבה אלא מעבר, הספר הראשון קשה עם התיאורים בכלא, בעיקר היחס לנשים.
הספר השני גם היה לי קצת קשה בגלל ההתלבטות שלה והמלחמה שלה בעצמה והניסיון למצוא אור בחיים שלה. היא עברה המון בחיים והייתה צריכה להתמודד כל החיים שלה לבד וממש כאב לי עליה, מגיע לה להיות מאושרת.
והאחות הבלתי נסבלת שלה, כבר בספר הראשון היא עצבנה אותי והיא רק הולכת ומדרדרת. איףףף איזו אחות דפוקה.
את שלושת הספרים האחרים אהבתי יותר ואותם אני אקרא שוב בטוח, רואים גם שסגנון הכתיבה אחר, הם היו יותר זורמים, מצחיקים בחלק מהקטעים.
הדואט מספר על ארטמיס, היא נכנסת לכלא אבל של פרויקט מיוחד לשיקום אסירים שעשו עבירה ראשונה. פוגשת שם את כל החבורה שתופיע גם בספרים האחרים. קינן, סמואל ואיזבל.
לא אעשה ספוילר אבל ארטמיס צריכה להתמודד עם דברים ממש קשים בספר הראשון והתעללות ומשחקים פסיכולוגים.
בספר השני היא חיה את חייה אחרי שסיימה לרצות את העונש והיא מנסה להתגבר על הפגיעה מקינן (הוא שיקר לה בספר הראשון).
הם משלימים, היא נפגעת שוב, בסוף הם משלימים וסוף טוב.
הספר השלישי מספר על הדסון ומונטנה
הספר הרביעי מספר על ניית'ן וסלנה
הספר החמישי מספר על אלכסנדר וזארה
אני לא מפרטת את העלילה של כל ספר, זה סיפורי אהבה אבל אחרים.
כל הסדרה ובעיקר שלושת הספרים עוסקים ביחסי שליטה, אדון ושפחה, פסיכולוגיה ועוד.
אז מי שקשה לה עם זה, לא כדאי לקרוא.
מצד שני, מי שסקרנית, ממליצה לקרוא כי לדעתי שלושת הספרים האלו מציגים את כל עולם השליטה, מה זה אומר הסכמה, איך כל אחת ואחד חווים אותו רוצים לחיות בו, הם מציגים שלוש אפשרויות שונות לחיות בעולם של אדונים ושפחות ובעולם הרגיל. מציגים איך אפשר לשלב את זה, לכל אחת יש את הגבול שלה, את הרצון שלה וכן, הגברים האלה דפוקים לא כי הם אוהבים שליטה אלא כי הם מתחילים בזה שהם כופים את השליטה שלהם ואז מתאפסים על עצמם ורודפים אחריה שהיא תסלח להם ותקבל אותם, הם גם מסכימים לשנות את החיים שלהם והזוגות מוצאים את הדרך לשלב בין החושך לאור. למרות שזה שמישהו בחר בדרך שונה לא אומרת שהוא חי בעולם חשוך, זה פשוט עולם אחר שונה.
לסיכום, את שלושת הספרים אהבתי יותר גם אם הם דפוקים, אבל אם את קוראת ספרים מאפיה את צריכה להיות רגילה לגברים דפוקים.
(התמונה לקוחה מאתר ביבוקס)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה