דואט מתלקחים
הספרים טובים, סוחפים, סיפור האהבה שלהם שברירי ויפה למרות שהם צעירים.
בספר הראשון מסופר על פליסיטי ווילד שמגיעה לנאשוויל, היא בת 18, בורחת מהמשפחה שלה כי ההורים שלה מסוממים ואלימים.
הם מתחברים, מתאהבים וחווים משברים קשים ברגע שהם עוברים ללוס אנג'לס להגשים את החלום של ריידר והחברים שלו.
הם חותמים על חוזה הקלטות, אבל לריידר יש את השדים שלו שהוא נלחם בהם, והוא מצליח עד שהוא עושה טעות ופליסיטי בורחת ממנו.
הספר השני מתרחש שנתיים אחרי, סבתא שלה מתה וחברת התקליטים סוף סוף משיגה אותו ואומרת לה שהיא חייבת לקיים את מסע ההופעות אחרת יתבעו אותה.
פליסיטי מסכימה וברגע שהיא פוגשת שוב את ריידר הם נשאבים לתוך הקשר חזרה, משלימים וחוזרים להיות זוג במהלך מסע ההופעות.
בהתחלה היה לי קשה קצת עם הספר, הרגשתי שזה עוד סיפור על כוכב מוזיקה שנופל לסמים, בחורות ואלכוהול וכשהגיע החלק שהוא נוסע לחתום על חוזה כבר גירד לי מעצבים, כאילו די, איפה עמוד השדרה שלך? תגיד לא לסמים. ואז פתאום הוא התפכח וחזר אליה והם עושים את זה בדרך נכונה יותר והרגשתי שעכשיו יותר נוח לי לקרוא, כי נחסך ממני התיאורים וההתמסכנות.
מצד אחד ממש ביאס אותי שבגלל אי הבנה קטנה יחסית הם נפרדו לשנתיים, מצד שני זה אכן תורם לעלילה כי קודם כל היא הייתה בת 18 והוא בן 22, אז הם היו צריכים קצת להתבגר ולעבוד על הבעיות שלהם בנפרד, ולא חסר, בעיקר מהצד שלה. רציתי להתעצבן עליה שהיא ככה בורחת ולא מתמודדת, ושוב נזכרתי שהיא צעירה, היא עברה חיים קשים ואכזבו אותה כל כך הרבה שהיא לא רוצה להיפגע.
בספר השני מרגישים שהם באמת התבגרו והשתנו כי הם יכולים להתמודד יותר טוב עם העבר שלהם, למרות שהם כועסים, אומרים דברים ולפעמים פוגעים אחד בשנייה הם מבינים שהם זוג ומה שיש ביניהם זה לנצח, הם לא ישנאו אחד את השנייה אף פעם וזה מעיד על בגרות ובשלות רגשית.
היה יפה לראות את ההתפתחות שלהם בתור אנשים ואת ההתפתחות של הזוגיות שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה