יום שישי, 18 ביולי 2025

דמות האישה בדואט הדרכים של שובל מימון

דואט הדרכים של שובל מימון

הספר הראשון - דרך מילוט
מספר על לוסיה, נהגת מירוצים וגם עושה עבודות עבור המאפיה עד שהיא מכירה את אנדרי בגדן, המנקה (זה הכינוי שלו).
היא איבדה את המשפחה שלה בשריפה כשהייתה ילדה ומאז יש לה משאלת מוות להצטרף אליהם, אבל אחרי שהיא פוגשת את אנדרי והם נמשכים אחד לשניה היא לא יודעת כבר מה היא רוצה.
האמת מצד אחד הבנתי את הכאב שלה ותחושת האשמה (אשמת השורד/ניצול), מצד שני כמה את יכולה לרחם על עצמך ולצעוק על אנדרי? בחיי כל הכבוד לו על הסבלנות והנחישות, בכלל מכל הדמויות בשני הספרים הוא היחיד שיודע מה הוא רוצה מעצמו, מהחיים ומכולם ופועל לפי זה, כל השאר אוהבים לחפור. (זה כולל את כריסטיאן וטטיאנה, בשני הספרים עושים טיזינג, די תהיו ביחד כבר!)
רק כשהיחסים שלהם עולים שלב היא מבינה מה היא עומדת לאבד אם היא תמשיך בדרך הזאת. הגיע הזמן שהיא תתעורר על עצמה ומזל שזה קרה לפני שקרה משהו בלתי הפיך.

הדמות של לוסיה:
היא אישה חזקה, עצמאית, היא דואגת לעצמה, היא גם יודעת להגן על עצמה. היא גם מאוד נוקשה עם עצמה, לא נותנת לעצמה לחוות את החיים, לא משתחררת כי היא רוצה למות כדי להצטרף למשפחה שלה שמתה.
רק כשהיא מגיעה לקצה היא מבינה שהיא צריכה להמשיך לחיות למען המשפחה שלה ולמען אחרים, כי יש אחרים שאוהבים אותה ורוצים אותה.




הספר השני - דרך ללא מוצא

מספר על אח של אנדרי, דיוויד, הוא מכיר את לואיזיאנה שעוברת לגור בבניין שלו עם סבתא שלה כי הן בורחות ממישהו שאיים עליהן (לא אפרט יותר מזה את הקשר שלא יהיה ספויילר).
היא מתאהבת בו, הוא מתאהב בה ושניהם חוששים, יותר נכון שהוא חושש, יש לו עבר, משקעים, תסביכים, הכל והוא מתקשה להכיל אותה במובן שהיא תיכנס לחיים האלה ותהיה חלק מזה, הוא מפחד להיות כמו אבא שלו, מצד שני הוא לא מוכן שהיא תהיה עם אף אחד אחר.
לואי מצידה מודה בפניו כמה פעמים שהיא אוהבת אותו, מאוהבת בו, רוצה להיות איתו, מוכנה להילחם על זה עם כל מה שצריך.
הספר הזה עבה יותר מהספר הקודם ולדעתי אפשר היה לקצר קצת, די כמה אפשר עם שניהם, כל הזמן הוא מתרחק, היא מתרחקת, חלאס, זה היה קצת מעייף לקראת הסוף אבל לפחות הם בסוף ביחד, אבל עדיין הרגיש לי קצת חסר כשהם השלימו בסוף.
ועדיין אהבתי יותר את הספר השני, את הזוגיות שלהם, לואי ממש חמודה וזה נחמד לראות מישהי שבאה מבחוץ לעולם הזה והיא יודעת שהיא צריכה לקבל חלק מהדברים אם היא רוצה להיות עם דיוויד ומצד שני מנסה עדיין לשמור על עצמה ועל הערכים שלה. דיוויד כמה שהוא מתוסבך הוא ממש נשמה טובה כשזה מגיע ללואי, דואג לה בכל מה שצריך ובכל שעה וכמו שהוא אומר לה הוא ישרוף את העולם בשבילה.

הדמות של לואיזיאנה:
לואי היא צעירה, תמימה, היא רגילה לאכזבות ומכך שנטשו אותה, אבל היא מאמינה בטוב עד שהחיים דופקים אותה, למרות זאת היא מתאמצת להתגבר על הפחד שלה, היא מגלה את החוזק שבה ולא מוותרת, היא נלחמת על מה שהיא רוצה ועל מי שהיא אוהבת ולא משנה לה מה המחיר שהיא תשלם, זה שווה בעיניה. היא מתחבבת מהר על כולם ואי אפשר שלא כי היא ממש חמודה ונחמדה לכולם.



ביקורת דואט מתלקחים

 דואט מתלקחים

הספרים טובים, סוחפים, סיפור האהבה שלהם שברירי ויפה למרות שהם צעירים.
בספר הראשון מסופר על פליסיטי ווילד שמגיעה לנאשוויל, היא בת 18, בורחת מהמשפחה שלה כי ההורים שלה מסוממים ואלימים.
היא רוצה לעבוד במלצרות בבר "הזמיר" שמארח הופעות, שם היא פוגשת את ריידר וודס, זמר ומנגן באחת הלהקות.
הם מתחברים, מתאהבים וחווים משברים קשים ברגע שהם עוברים ללוס אנג'לס להגשים את החלום של ריידר והחברים שלו.
הם חותמים על חוזה הקלטות, אבל לריידר יש את השדים שלו שהוא נלחם בהם, והוא מצליח עד שהוא עושה טעות ופליסיטי בורחת ממנו.
הספר השני מתרחש שנתיים אחרי, סבתא שלה מתה וחברת התקליטים סוף סוף משיגה אותו ואומרת לה שהיא חייבת לקיים את מסע ההופעות אחרת יתבעו אותה.
פליסיטי מסכימה וברגע שהיא פוגשת שוב את ריידר הם נשאבים לתוך הקשר חזרה, משלימים וחוזרים להיות זוג במהלך מסע ההופעות.
בהתחלה היה לי קשה קצת עם הספר, הרגשתי שזה עוד סיפור על כוכב מוזיקה שנופל לסמים, בחורות ואלכוהול וכשהגיע החלק שהוא נוסע לחתום על חוזה כבר גירד לי מעצבים, כאילו די, איפה עמוד השדרה שלך? תגיד לא לסמים. ואז פתאום הוא התפכח וחזר אליה והם עושים את זה בדרך נכונה יותר והרגשתי שעכשיו יותר נוח לי לקרוא, כי נחסך ממני התיאורים וההתמסכנות.

מצד אחד ממש ביאס אותי שבגלל אי הבנה קטנה יחסית הם נפרדו לשנתיים, מצד שני זה אכן תורם לעלילה כי קודם כל היא הייתה בת 18 והוא בן 22, אז הם היו צריכים קצת להתבגר ולעבוד על הבעיות שלהם בנפרד, ולא חסר, בעיקר מהצד שלה. רציתי להתעצבן עליה שהיא ככה בורחת ולא מתמודדת, ושוב נזכרתי שהיא צעירה, היא עברה חיים קשים ואכזבו אותה כל כך הרבה שהיא לא רוצה להיפגע.
בספר השני מרגישים שהם באמת התבגרו והשתנו כי הם יכולים להתמודד יותר טוב עם העבר שלהם, למרות שהם כועסים, אומרים דברים ולפעמים פוגעים אחד בשנייה הם מבינים שהם זוג ומה שיש ביניהם זה לנצח, הם לא ישנאו אחד את השנייה אף פעם וזה מעיד על בגרות ובשלות רגשית.
היה יפה לראות את ההתפתחות שלהם בתור אנשים ואת ההתפתחות של הזוגיות שלהם.