הדמות הנשית בספר "האחיות" מאת איימי מקללן

 על הספר:

הספר מספר על שתי אחיות, שרה וג'ואנה שגרות יחד. הבן של ג'ואנה, ג'יימס, כבר לא גר שם, הוא עזב לא מזמן, הן נשארו שתיהן, בנות 40+

שרה עברה תאונת דרכים לפני 20 שנה ומאז נפגע לה הזיכרון והיא גם לא מזהה פרצופים.

ערב אחד, בזמן ששתיהן בבית לבד, נכנס גבר ורוצח את ג'ואנה, שרה רואה מי זה, אבל היא לא יכולה לזהות אותו כי היא לא זוכרת פרצופים. המשטרה חושדת בה, כולם חושדים בה והיא מחליטה לנסות לחפש את הגבר שרצח את אחותה ולהוכיח את חפותה, בדרך היא מגלה דברים חדשים על אחותה ועל המשפחה שלה, היא מגלה שאחותה שיקרה לה כל השנים האלו.

ספר מותח מעולה!!

על הדמות של שרה:

שרה מתחילה את הספר בתור שבר כלי, היא מואשמת ברצח אחותה, אין לה מושג איך להתמודד עם החיים בגלל הפגיעה מהתאונה ובגלל שהיא סובלת מחרדה בתקופה האחרונה, היא מסתגרת בבית ומסרבת לדבר עם אנשים. רק עם אחותה היא מתקשרת.

דווקא הרצח של אחותה והעובדה שהיא מואשמת בו גורם לה לצאת לעולם, היא יוצאת לרחוב ומכירה מחדש את השכנים, היא יוצאת לסופר, לספריה, נוסעת במונית, נוסעת ברכבת, מגלה מחדש את העצמאות שלה ולא מוותרת בקלות.

היא רגילה להירתע אולם היא מתגברת על עצמה ועוברת תהליך של בניית אופי מחדש, גם מבחינה פיזית היא ממשיכה לנסות להשתקם מהתאונה שלמרות שעברו 20 שנה היא עדיין סובלת מהפגיעות שקרו לה.

הדמות הנשית בספר "מה שנטע אוהבת" מאת איילת הירשמן

 כשהתחלתי לקרוא את הספר פחות התחברתי, שקלתי להפסיק אפילו לקרוא, אבל בכל זאת המשכתי כדי לראות לאן זה מתקדם, לאחר כמה עמודים הרגשתי שזה כבר יותר זורם, בהמשך הפוסט אסביר למה.

על הספר:

מסופר על נטע, בת 39, אוהבת לאכול, אוהבת להכין אוכל, אוהבת לכתוב על אכול, לדבר על אוכל, כל החיים שלה סובבים סביב אוכל וכך גם הספר עצמו.

יש לה שני ילדים קטנים שהיא מגדלת בהורות משותפת. 

היא פוגשת את האקס שלה, אודי, במקרה והוא מנסה לחזור אליה אבל היא לא בטוחה מה כדאי לה לעשות כי הוא שבר לה את הלב והיה לה מאוד קשה להתאושש. במקביל היא מקבלת הצעה לתוכנית חדשה "נטע בדרכים" והיא פוגשת במהלכה את רז והם מתחילים ברומן.

היא מתלבטת מדי פעם האם להיות עם אודי או עם רז, אבל לבסוף בוחרת.

בין כל זה היא גם מנסה להתמודד לתפקיד מגישה/מנחה בריאליטי אוכל חדש, מתנסה בפרויקט אוכל חדש בדרכים וממשיכה לשדר את תוכנית הלילה שלה ברדיו.

על הדמות:

בהתחלה היה לי קשה לקרוא את הספר ושקלתי לעזוב אותו כי הוא לא זרם לי כל כך וגם הדמות שלה הייתה פאתטית מדי, בצורה כזו שהיא עיצבנה אותי ממש, קשה לי לקרוא על דמויות בלי עמוד שדרה, זה ממש מרגיז אותי וגורם לי לעזוב ספר באמצע.

אבל בכל זאת נתתי לו הזדמנות, ככל שהספר התקדם ככה הדמות שלה נהייתה יותר אמיתית. היא לא הייתה קלישאה של אמא יחידנית אלא אמא שעובדת וגם מצליחה ליהנות עם הילדים שלה, להספיק לבלות איתם, להביא אותם בזמן לגן וגם מדי פעם קצת מתפקשש לה אבל היא הרגישה לי אמינה יותר. (יש לציין שהיא בהורות משותפת והאבא שם מקסים ותומך שזה גם דיי מציאותי)

גם העובדה שהיא התחילה את הספר חסרת עמוד שדרה שלא מסוגלת לדבר ולבקש דברים ועברה תהליך בו היא משלימה עם עצמה, היא מבינה מה היא שווה, מקבלת את הגוף שלה ואת זה שיש גברים שרוצים אותה, שיש לה ילדים חמודים.

התחברתי לזה, אהבתי שהיא עוברת תהליך אבל לא קיצוני בצורה שלא תהיה אמינה אלא בצורה אמיתית, כמו שרובנו עוברות מדי עם בחיים. בקלות הספר יכול היה ליפול לקלישאה של אישה קלמזית שהכל לא מצליח לה ובא גבר שמסדר לה את החיים והיא עוברת ככה את התהליך אבל לשמחתי זה לא קרה.