הספר היה חמוד ממש, האמת בגלל שאני רגילה מספרים אחרים שלהן שזה פתאום הופך לטלנובלה דיי חששתי.
הספר זרם והכתיבה טובה ועמוקה, החלק שהם נפגשים הגיע דיי מהר ושמחתי שלא מרחו את זה, אבל מצד שני גרם לי לחשוב, אוקיי, הם נפגשו, הם ביחד, איך הספר מתקדם מכאן. אז יש תיאורים שלהם איך הם מתמודדים עם החרדות שלה ואורח החיים שלו, ההתמודדות שלה והניסיון להיפרד.
אבל בסוף הם כמובן חוזרים להיות ביחד ולשמחתי לא היו ילדים שצצו פתאום או אקסית הזויה כמו הספרים האחרים שלהן.
העלילה:
לוקה וגריפין היו חברים לעט במשך שנים עד שלוקה הפסיקה לענות לגריפין על המכתבים שלו. הוא כותב לה אחרי 8 שנים מכתב קשה והיא מחליטה לענות לו ולספר לו למה הפסיקה לכתוב לו. היא הייתה בהופעה עם חברה שלה ואז פרצה שריפה והחברה שלה ועוד מלא אנשים נהרגו. מאז היא פיתחה חרדות ואגורפוביה. יש לה מטפל שהיא בקשר איתו מאז המקרה, הוא קצת תמהוני, אבל הוא תומך בה, עוזר לה והיא עשתה דרך ארוכה בהתמודדות.
גריפין עונה לה על המכתב שלה והם ממשיכים להתכתב עד שהיא מחליטה להגיע ולפגוש אותו. כשהם נפגשים הם נמשכים אחד לשנייה מיד ומתאהבים. היא מגלה למה לא רצה להיפגש איתה, הוא בעצם סולן מפורסם של להקה מפורסמת. היא כותבת ספרי מתח רבי מחר תחת שם עט.
הם מנסים לגרום לזה לעבוד ביחד, יש קצת קשיים אבל הם מוכנים שניהם להתגבר על הכל ולהילחם על האהבה שלהם.
הדמות של לוקה:
לוקה מאוד אמיצה בעיניי, היא עברה חוויה מאוד קשה, היא איבדה את החברה שלה בשריפה, פיתחה חרדות, איבדה את אמא שלה ועכשיו את אבא שלה. היא כביכול לבד בעולם, יש לה את המטפל שלה, את העבודה שלה כסופרת ואולי הקופאית בסופר בלילה.
אבל היא לוחמת.
היא ממשיכה לחיות ולעבור כל יום בפני עצמו והיא לא מוותרת, גם כשקשה, יש לה תמיכה ויש לה רצון לחזור להיות כמו שהייתה פעם ולחיות את החיים שלה. אחרי שהיא מכירה את גריפין במציאות היא מרגישה את זה אפילו יותר, את הרצון לחיות ולהיות איתו, היא מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלה ולהתמודד עם הקשיים שלה כדי להיות איתו.
והיא בסוף מוצאת את החיים שרצתה, את האהבה שמגיעה לה ואת הסוף הטוב שלה.













